סבא בוקה

אז זה בוקה: ברוך – בוקה - אבא ואיש משפחה ענו צנוע ומסור, חרוץ ואהב את הארץ.

המשפחה והעבודה היו הדבר האמתי והחשוב ושם שם את חייו, ערכיו ואהבותיו.

בשבתות היה קם לפני כולנו פורס חלה טרייה, חביתה מלפפון ועגבנייה, ממלא צידנית ונוסעים לים או לכל מקום שהדופין הקטנה (אוטו של פעם) תיקח אותנו.

לקטוף רקפות עם הגשם הראשון, לכינרת, לים המלח, למצדה או לראש הנקרה.

בהמשך לקח גם את הנכדים שירי עומר ועדי ל"חברת הזרע" שם עבד, העלה אותם על טרקטורים כדי שינשמו את אויר השדות ויראו איך קוטפים ודשים את ירקות העונה.

בתקופת פרחי הנוריות הצבעוניות לקח אותנו לקטוף וליהנות מהיופי והצבע של הטבע.

גם בבית בכל חדר ופינה יש עדיין עבודות ויצירות מעץ שכל כך אהב לעשות. בנה לנו משחקים שעד היום הנינים משחקים בהם, ובבית הקפה יש מבחר שולחנות ורהיטים שבנה.

בגינה המטופחת שעבד בה באהבה גדולה יש עדיין עצים וצמחים ששתל.

ברוך שאחיותיו ואימו קראו לו בשם חיבה "בוקה" נולד ב- 27.2.34 ברומניה

בעיר פייטרה ניימץ Piatra Neamț

״איך אתה מרגיש: כמו סוס....צולע״ בילדותו, בימים קשים של מלחמת העולם השנייה פעלה בעיר תנועת השומר הצעיר. שליחי התנועה העבירו שיעורי ציונות, לימדו את הילדים שירים וסיפרו סיפורים על ארץ ישראל. באותם שנים נלקח אביו בנימין למחנה עבודה ליד בוקרסט והמשפחה סבלה ממחסור ורעב.

היהודים לבשו טלאי צהוב ומאחר ואסרו עליהם ללמוד בבתי ספר, למדו בסתר. ב- 24.12.47 כשהיה ברוך הילד צעיר בן שתים-עשרה נפרד מהוריו ויחד עם אלפי ילדים מאירופה במסגרת עליית הנוער אחרי סוף המלחמה נסע ברכבת לנמל בורגס בבולגריה. שם עלו כל הילדים על אוניה ששטה לאורך חופי בולגריה בים מלא מוקשים עד שיצאו לכיוון ארץ ישראל. בארץ חיכו להם הבריטים, לא נתנו להם לרדת מהאוניה וגרשו אותם לקפריסין למחנה מעצר בחוף פמגוסטה. אחרי שבועיים יצאו שוב והפעם הצליחו להיכנס לארץ ישראל. בחוף חיכו להם משוריינים שפיזרו אותם לקיבוצים.

בוקה גדל והתחנך בקיבוץ הזורע שם למד, ניגן בחליל, חצוצרה ומפוחית והתגייס לצה"ל.

בצבא היה ביחידת קשר שליוותה שיירות לאזורי הקרבות, עבר קורס צניחה והשתתף במלחמות ישראל: מלחמת סיני – מבצע קדש (5.11.56), מבצע כראמה (21.3.68), מלחמת ששת הימים (5.6.67),

מלחמת יום כיפור (6.10.73), מבצע ליטאני (מרץ 78), מבצע שלום הגליל-מלחמת לבנון הראשונה (6.6.82). בוקה עבד מטעם הסוכנות במושב יינון כמדריך חקלאי מטעם משרד החקלאות, במכון וולקני בבית דגן, ובחברת "הזרע" עבד כשלושים שנה והיה אחראי לגידול וטיפוח זני ירקות ופרחים. ברוך נפטר ב 11.10.99 ועד היום ובכל הזדמנות צוחקים ומזכירים אותו כאדם נפלא שהשאיר אחריו משפחה אוהבת ובעיקר רשימת ערכים ששווה לזכור ולתחזק.