קשה.... או לא קשה...?

זו בעצם השאלה! קונפליקט עצום שיש בעשייה שמתפתחת עם השנים או אפילו נמצאת בראשית דרכה היא קיצורי הדרך שניצבים מולנו כמות הפעמים שעמדתי מול הצומת המוכרת בה הפתרונות ״הקלים״ יותר נמצאים בהישג יד היא בלתי נתפסת אני מסתכל פנימה לתוך העשייה שלי ובאמת, לפעמים אני כמעט מתפתה את זה אפשר לקנות מוכן....לא חייבים לייצר את זה אפשר לרשום....לא חייבים לטרוח להסביר שוב ושוב ושוב את זה אפשר לא לעשות.....אף אחד לא ירגיש אני לא חייב להיות כל יום בבתי הקפה שלי....מי יידע? כל כך הרבה פעמים יצא לי להיתקל ב״פתרונות קסם״ למורכבויות תפעוליות ואנושיות כל כך הרבה פעמים יצא לי להרגיש שהמערכת שלי עובדת קשה מידי, שאני עובד קשה מידי, שאנחנו מותחים את הגבולות....אז למה לא להוריד את הרגל מהגז בעצם ואתמול בשיחת אבאים נדושה שאלנו אחד את השני מה שלומנו וכל אחד אמר....תקופה לחוצה, עובד קשה, מ 6 בבוקר אני על הרגליים ולקח לנו בערך 17 שניות כדי להסתכל לעצמנו על עצמנו ולומר תודה לאל וכששואלים אותי איך הולך בעבודה.....התשובה שלי תמיד תהיה זהה: אם יש לי מה לעשות ואני עמוס, אז תודה.... וכל פעם שאני נתקל בפערי הדורות ותפיסות העולם אל מול המונחים ״עבודה קשה״ ״התמסרות״ ״נוכחות״ ״הישארות״ ״סבלנות״ אני אומר תודה לאל אני רואה בעבודה קשה ובמאמץ זכות... בתוך מערבולות רגשיות ואין ספור רגעים לגיטימיים שבהם עולה השאלה ״למה אני צריכ/ה את זה״ אנחנו צריכים לזכור לומר תודה, תודה לאל (למי שהאל רלוונטי/ת לגביו עבורי ממש כן) גם תודה לעצמנו יכול לבוא ממש טוב זהו להיום שבת ביי והתמונה היא סתם תירוץ לעוד תמונה במצלמה חדשה..... ובתמונה, אני באמצע סיבוב יומי בין הבתי קפה....אומר תודה