המעגל האנושי

בלי קשר

עם הרבה קשר

יש לי שתי דרכים להיכנס לישיבת צוות לראשונה אני מתכונן, כותב, חושב לפני.... בשנייה אני מתיישב, מביט, מרגיש, כותב כמה ראשי פרקים....ומחכה לתורי

בישיבה האחרונה של יהודה המכבי השתמשתי בשיטה השנייה

היה קוסמי....לא היה מה לומר באמת

איתי כתב לי על פתק, אנחנו יכולים ללכת לשתות משהו, הכל טוב פה

כן...ככה זה הרגיש, וכל מה שנותר לי זה להגיד לצוות תודה ולהאיר בזרקור על כל אחת מהמחלקות שמורכבות מאנשים, כן, אנשים, לא מכונות, לא פונקציות, לא תהליך כתוב, אלא אנשים

יותר מזה, אלה אנשים שהסכימו לעבוד בבוקה

ועל זה התמקדתי,

ההצלחה הכי גדולה שלנו, היחידה שאני מוכן להתייחס אליה (עדיין נכנס לחרדות מהמילה ״הצלחה״ כלשהי, אבל נו מילא), היא המעגל האנושי

ובוקה, וחמנייה, זה מעגל אנושי.....זה מה יש, שום דבר אחר לא רלוונטי,

הכל חסר טעם

מי שמתמקד בטחינה, שיתמקד בטחינה,

מי שמתמקד בקפה, שיתמקד בקפה,

אני מתמקד באנשים

ותכלס?

מי יכין את הקפה הכי טוב?

פול הקפה המושלם, המכונה המושלמת? התהליך המושלם?

או איש טוב.....?

את דעתי אפשר להבין

בסך הכל, מה אנחנו רוצים?

הכרה....הכרה אנושית, סו סו סימפל

כשאני בסיבוב בין אחד העם, יהודה המכבי, באזל, יוצא לי לפעמים לראות אנשי צוות בהווה ובעבר,

זו חוויה סופר מרגשת לראות אנשים מהבית שלנו הולכים ברחובות

מונטה היקרה (@spresso_montini) ציירה את החמנייה מהמפית של בוקה על היד שלה, קעקוע.....

אני לא אספר את סיפור החמנייה הספציפית הזו

מה שבטוח? סבא בוקה עסק בפיתוח זנים של חמניות, סבא בוקה היה איש אמיתי, מה שבטוח, החמנייה הספציפית הזו היא לא סתם מונחת על המפית

איזו תחושה מוזרה זו לראות קעקוע אמיתי ממפית כל כך אישית ועצומה