אלה אנחנו

חלקנו, לא כולנו, חלק מגרעין של אנשים שמנהלים ביחד את בוקה וחמנייה

זכינו ממש אחת בשני ואחד בשנייה

והיום כשראיתי שבריר של ההשבעה הממשלתית, הבנתי משהו

שלשמחתנו הרבה, אנחנו לא מצפים לכלום, לא בונים על טובות ולא סומכים על על ההנהגה....אנחנו לא מחכים למתנות ולגלגלי הצלה....לא מחשבים את המענקים וההלוואות שיגיעו מתישהו, או לא......מי יודע

מחוסר ציפייה, קצת פחות תסכול....

וככה אנחנו חוסכים מעצמנו כאבים

לא מחכים להושעה כלשהי

יש בזה גם יתרונות

במערכות יחסים, אחרי שלבים של כעס ועצב עשוי להגיע גם וויתור כואב או יותר מכך, אכפתיות

זה שלב כואב אבל יש בו פחות תסכול אלא השלמה ומחשבה אחרת

גם במחשבות הקשות ביותר שעולות לא מעט בתקופה האחרונה, אנחנו יכולים להתנחם בעובדה אחת,

שאנחנו ברשות עצמנו, לטוב ולרע.....

לא חלום, אבל השלמה עם מציאות, נו מילא, גם משהו

ההשבעה היום נתנה תחושה רעה, לא הייתה הרגשה של התחלה חדשה, של התרגשות וציפייה.....

עבורי, נהפוכו

אבל כבר הבנו במשבר העצום הזה שמתחיל לחלוף (בתקווה) שאנחנו ברשות עצמנו, והצלחתנו וחיינו בידינו בלבד

אז שיחלקו תיקים....מכל המינים והסוגים, ואם לא ימצאו, שימציאו....

אנחנו ממשיכים לפתוח בחזרה את עסקנו, עקב בצד אגודל, בסבלנות ובאיטיות תוך בחינה יומיומית של עצמנו, כך פעלנו עד היום, למה שלא נמשיך?

אוהבים את הצוות, הספקים והקהילות שנוצרו איתנו....

זכינו באוטונמיה כלשהי וויתרנו קצת על ההנהגה שלנו

לילה טוב