כשלון Vs הצלחה Vs האמת האחת

זה הולך להיות קצת מבלבל, לא חכם לכתוב את זה בערב כישלון הוא ערך יחסי שמתבסס על השוואה מול הצלחות שהמצאנו אני מנסה להסביר, כי לא הבנתי..... אנחנו מסתכלים ימינה ושמאלה ומסמנים הצלחות וכישלונות זה בעצם שיפוט, לפעמים כשהשיפוט חיובי (לטובה) זה מצטייר כאהדה או פרגון, וזה נהדר, כשלא, זה שיפוט גרידה, ואז זה פחות נעים נגיד, "הוא נכשל" "היא הצליחה" והופ, יש לנו מדד להצלחה או כישלון ובום, אנחנו בתוך הטבלה של עצמנו ומי קובע? מי אמר מהו הכישלון וההצלחה? אולי בעצם תחושת הכישלון או ההצלחה גדולה על הכישלון או ההצלחה "בפועל" הפיקטיביים שאנחנו המצאנו? כדי להתמודד עם תחושת הכישלון המדומה יש נטייה להמציא את עצמנו לא להמציא את עצמנו מחדש, שזה משפט שאני לא מבין בפני עצמו, אבל לא עכשיו....אני אכתוב על זה משהו מתישהו לעצמי אנחנו ממציאים מציאות מדומה, מאין סדרה של תשובות מוכנות מראש לשאלות ששמות אותנו במקומות קשים....שאלות כמו: "מה אתה עושה בחיים?" "נו....מה יהיה?" "למה אתה לא?...." כל אחת ואחד עם השאלות ששמות אותו או אותה בפינה ובעצם מה שמטריד אותנו באמת הן השאלות שאנחנו שואלים את עצמנו "מי אני מה אני ולמה אני" לדומא יש פעמים שאנחנו אוחזים לאורך תקופות ארוכות מאוד, ארוכות מידי בתשובות של פעם אנחנו עונים לפעמים בהווה תשובות מתוך ארגזי סיפורים שכבר מעלים אבק באיזה מחסון נטוש של העבר שלנו יענו....איזו הצלחה מפעם אני יכול לגרור להווה כדי לספק ולהתגבר על תחושת הכישלון? לא באמת "הכישלון" (אני רק מזכיר)....רק את התחושה ואז בעצם הרכבנו את התחפושות בכל פעם שאנחנו עונים תשובה שהיא לא מדויקת, לא שייכת לרגע הזה, שייכת לסיפור אחר ואנחנו נאחזים בה חזק כדי לא להיכנס לחור שחור, אנחנו עוטים מסיכה ואז, פקינג בגיל כלשהו, ברגע כלשהו, בשלב כלשהו, כי הרי אי אפשר לברוח מהאמת, נופל עלינו וואחאד קרייסיס כבד לנו עם כל המסכות, כבד לנו להחזיק משקל כזה כי פעם זו הייתה מסיכה וחצי, ופתאום זה נערם ונהייה לנו משקולת תובנה? לא ממש אולי רק פשוט לנסות ולהביא את עצמנו לעמוד על קרקע יציבה ששייכת רק לנו להביא את האמת האחת, הכי פשוטה, ולדרוך על מה שמוגדר אצלנו בראש "הצלחה/כשלון" לברוח ממדד "הכישלון" או ה"הצלחה" הכללי שהמצאנו קיצר....אמת אחת, בלי לחרטט.....בלי לעגל לא קל :) זהו הבנתי בערך שבת שלום IN ADVANCE ביי לילה טוב בא לי איסלנד.....