זה זמן לתובנות

כל אחת ואחד והקלישאה האישית

ועבור כל אחד מאיתנו, מוסר ההשכל יכול להיות שונה, דומה אבל בהחלט זו תזכורת עצומה או אולי אפילו אפשר ולהפתיע בתגליות חדשות על חיינו

זה מרענן להרגיש שכולנו באותה הסירה, שההבדלים בינינו, הפערים, מצומצמים וקצת חסרי משמעות או אולי חסרי משמעות לגמרי

בין המקצוע שבחרתי לבין הקלישאות שמחוברות אליו, אין קשר בכלל

התחושה שבעלי עסקים בתחומים שנוגעים באינספור אנשים בכל יום ירגישו מלאות חברתית ובטחון בסביבה לאו דווקא עשוייה להתקיים

לפעמים, נהפוכו, ספק עקב נסיבות חיים, ספק מבנה אישיות, ספק האתגר הכלכלי והעסקי, עשויה לגרום, לחלקנו, לתחושה עצומה של בדידות....למרות האינטראקציה העצומה עם הסביבה

וביום יום, זה אתגר עצום לאפיין את אינספור מערכות היחסים שעוטפות אותנו עם צוות, לקוחות, ספקים, חברים....

מי זה מי? ומה כל אחת ואחד עבורי....ומה אני עבורם....

ביום יום אין לי שום יכולת להבין את זה

ומוסר ההשכל שלי הוא אלמנט הבומרנג  הכל חוזר אלינו כמו בומרנג עוצמתי וחסר פשרות

בין אם מקובל, בין אם נוח, מתאים, תואם, מתחשק.....אין לנו אלא לנהוג בכבוד ובערבות הדדית (גם מחוץ לימי הקורונה)

אנחנו לא נותנים בשביל לקבל, אנחנו לא מחפשים איזונים לדרך הארץ שקבענו לעצמנו

הדבר היחיד שיש לנו ״בעלות״ עליו הוא הכבוד ההדדי וההערכה שיש בתוכנו לאחר....

להיות ב״כוונה טובה״, זו עבודה מורכבת ולפעמים נתפסת כמוגזמת, או לא מתאימה, או לפעמים גם כמתחנפת אצל אנשים מסויימים

ובימים כאלה של קורונה, ומגיפה והסגר ופחד וחוסר תחושה, אני מגלה עולם עצום שידעתי על קיומו, רציונאלית, אך מעולם לא ראיתי אותו מול העיניים שלי בעוצמה כזו ולא הצלחתי להפנים את זה מבחינה רגשית

לא ידעתי שיש סביב העשייה שיצרנו קהילה מחוברת כל כך של צוות, לקוחות ושכנים, ספקים, נותני שירות...ועוד ועוד ועוד ועוד

צוות הגרעינים שלנו, של בוקה וחמנייה, קבוצה לא הגיונית של אנשים שמחוברים כמו משפחה ביולוגית

״לקוחות״, אני שונא לקרוא לזה לקוחות....שמתעניינים, על אמת, בנו ומרגישים מחוברים למה שהם בעצם יצרו בעצמם בלי לדעת בכלל....קהילות (גם מילה שאני מרגיש שכבר שחטנו)....אולי פשוט אפשר לקרוא לזה....סביבה מחוברת

ספקים ונותני שירות שצלצלו, בדקו, ווידאו....ענו ועונים בחיוב על כל בקשה ונתנו כתף לכל חרדה וביחד אנחנו והם מייצרים סבלנות משותפת עקב חוסר הוודאות

ועכשיו יש רגע של שקט

ועל השקט הזה אני לא כועס ומורד בו

זה זמן לתובנות

זה זמן להכיר ולהעריך ובעיקר שוב ושוב, לתקן עוד חתיכות מאיתנו כדי להמשיך בדרך

ומבפנים, בוערת בי מוטיבציה עצומה לחזור חזרה אל הרחוב, למוסיקה של העשייה שלנו...

בקרוב נחזור לבוקה

זמן בבית זה החיים